הסדרי תנועה בישראל לעומת העולם

הבסיס בהסדרי תנועה בישראל זהה כמעט לחלוטין לסטנדרטים האירופיים, אך אופן הביצוע והאכיפה מושפעים רבות מתרבות מקומית, תנאים בטחוניים ותשתיות משתנות. 

דמיון להסדרי תנועה בעולם:

1. תמרורים ותקנות בין־לאומיים - ישראל כפופה לאמנת וינה בדבר תמרורים ואותות בדרכים (1968), ולכן רוב התמרורים נראים דומים לאלו שבאירופה.

צבעי רמזורים, סימוני דרך (קו לבן רציף, קו קטעים, מעבר חציה) ותמרורי אזהרה דומים ברוב המדינות שחתומות על אמנת וינה בדבר תמרורים ואותו בדרכים.

2. עקרונות בטיחות ברוב המדינות בעולם הן: מתן זכות קדימה להולכי רגיל, רמזורים מתוזמנים, מעגלי תנועה, ומעברי חצייה מתוכננים על פי סטנדרטים של בטיחות הנהג והולך הרגל. דרישות כמו חגירת חגורת בטיחות, הגבלות מהירות באזורים עירוניים ובקרבת בתי ספר, ועוד.

יש לקחת בחשבון שלא בכל המדינות בעולם עקרונות הביטחות האלה קיימים ויש לקחת זאת בחשבון.

3. שילוב תחבורה ציבורית - כמו במדינות רבות, גם בישראל יש הסדרי תנועה המשולבים עם תחבורה ציבורית (נת"צים, תחנות אוטובוס, רכבת קלה, ועוד).

שוני בהסדרי תנועה בעולם:

השינויים יותר קשורים לטמפרמנט הישראלי ולמצב המדינה.

 1. התנהגות נהגים ותרבות נהיגה - בישראל תרבות הנהיגה נחשבת לאגרסיבית יותר ממדינות מערביות כמו גרמניה, הולנד או קנדה יחד עם זאת עדינה יותר ממדינות כמו גאורגיה וכדומה, למרות שבשנים האחרונות בהחלט אפשר לומר שיש שיפור (משמעותי) בנושא.

2. רמות אכיפה - אכיפה משתנה בין אזורים שונים וכבישים שונים, ולעיתים היא פחות מורגשת, אבל לרוב היא קיימת, במיוחד במקומות שבהן יש מצלמות חכמות כמעט בכל צומת ואמצעיים אלקטרוניים נוספים. בשנים האחרונות יש מגמה חיובית של העברת האכיפה האנושת לאכיפה אוטומטית - מצלמות מהירות, מצלמות אור אדום ועוד.

3. פתרונות זמניים - בישראל עושים שימוש נרחב בפתרונות זמניים להסדרי תנועה כמו כמו עגלות חץ, מעקות בטיחות זמניים, פתרונות שלא קיימים במדינות אחרות.

4. היבטים בטחוניים - בישראל יש חשיבה בטחונית שמשפיעה על הסדרי תנועה – כמו סגירת רחובות באירועים ביטחוניים, חסימות זמניות באזורי מתיחות, ובקרת כניסה באזורים רגישים.

ועניין אחרון לגבי המכוניות

באופן עקרוני, המכוניות בישראל דומות מאוד למכוניות בחו"ל מבחינת בטיחות, במיוחד כשמדובר בדגמים חדשים שמיובאים מאירופה, יפן, קוריאה או ארה"ב.
עם זאת, יש כמה הבדלים חשובים שכדאי להכיר:

✅ מה דומה?

1. תקני בטיחות בינלאומיים - רוב המכוניות בישראל עומדות בתקנים של Euro NCAP (אירופה) או NHTSA / IIHS (ארה"ב), שהם תקני בטיחות מחמירים ומקובלים ברחבי העולם.

דגמים שמיובאים לאירופה וישראל לרוב זהים מבחינת מערכות בטיחות.

2. מערכות בטיחות מתקדמות (ADAS) - בדגמים חדשים: מערכות כמו בלימת חירום אוטונומית (AEB), שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית וזיהוי הולכי רגל הן בגדר סטנדרט – גם בישראל וגם במדינות רבות בעולם.

3. מבחני ריסוק ואבזור - כל רכב חדש חייב לעבור מבחני ריסוק, והנתונים זמינים לציבור. בישראל משתמשים לרוב במבחנים האירופאיים (Euro NCAP).

⚠️ מה שונה?

1. הגבלת יבוא דגמים אמריקאיים - רכבים אמריקאיים רבים לא מיובאים לישראל בגלל הבדלים בתקנים (כמו תקן תאורה, תקן מראות וכו`) ולכן חלק מהדגמים שנפוצים בארה"ב – לא קיימים פה כלל.

2. רמות אבזור לפי שוק - לפעמים יבואנים מקומיים בוחרים להוזיל גרסאות על ידי הסרה של אביזרי בטיחות מסוימים – בעיקר בדגמים זולים או משפחתיים, כדי להתחרות במחיר.

3. רגולציה מקומית - משרד התחבורה בישראל דורש התקנה של מערכת בטיחות חיצונית (כמו מובילאיי) ברכבים ישנים או לצורך הנחה בביטוח – דבר שלא נהוג ברוב מדינות העולם.

תודה