למה ילדים משקרים

הוא מכחיש ששבר משהו, אף שאתם יודעים בדיוק מה קרה?

אם אתם שואלים למה ילדים משקרים, הסיבות הנפוצות הן פחד מעונש, רצון להשיג משהו, צורך להרשים אחרים או ניסיון להסתיר דבר שאינם רוצים שתדעו.

אבל חשוב להבין שלא כל אמירה שאינה נכונה היא בהכרח שקר מכוון.

במיוחד אצל ילדים צעירים, לפעמים מדובר בדמיון, במשאלה או בקושי להבחין בין מה שקרה באמת לבין מה שהיו רוצים שיקרה.

אם אתם תוהים למה ילדים משקרים, השאלה החשובה אינה רק מה הילד אמר, אלא האם התכוון להטעות ומדוע.

ההבחנה הזאת, לצד גילו של הילד והנסיבות, תעזור לכם להבין כיצד נכון להגיב.

מדוע ילדים משקרים? הסיבות הנפוצות

פחד מכעס או מעונש

ילד ששפך שתייה ומכחיש זאת עשוי לחשוש מהתגובה שלכם יותר משהוא חושש מהמעשה עצמו. 

אם הודאה בטעות מובילה לצעקות או להשפלה, הוא עלול ללמוד שעדיף להסתיר. אין פירוש הדבר שצריך לוותר על גבולות, אלא שכדאי להפריד בין האחריות למעשה לבין התגובה לאמירת האמת.

ניסיון להשיג משהו או להתחמק

"כבר צחצחתי שיניים" או "המורה לא נתנה שיעורים" יכולים להיות דרך לקבל עוד זמן משחק או לדחות משימה. 

כשהדבר חוזר סביב אותה מטלה, כדאי לבדוק גם אם הילד מתקשה לבצע אותה. לפעמים מאחורי השקר מסתתר קושי לבקש עזרה.

רצון להרשים ולהשתלב

ילדים עשויים להגזים בהישגים או להמציא חוויה מרשימה כדי לקבל תשומת לב ולהרגיש שייכים. למשל, ילד שמספר לחברים שניצח בתחרות שלא השתתף בה. 

במקרה כזה כדאי להתעניין בתחושת הערך שלו ובקשרים החברתיים, ולא להתמקד רק בתיקון העובדות.

רצון בפרטיות ובעצמאות

ככל שילדים גדלים, ובמיוחד בגיל ההתבגרות, הם רוצים להחליט מה לשתף. 

רצון לשמור משהו לעצמם אינו בהכרח שקר. עם זאת, הסתרת מידע הנוגע לבטיחות, כגון מקום הימצאותם, מחייבת גבולות ברורים ושיחה על אחריות.

ניסיון לא לפגוע ברגשות

ילד שאומר שאהב מתנה אף שהתאכזב ממנה עשוי פשוט לנסות להיות מנומס. 

אפשר ללמד אותו לומר תודה בלי להמציא התלהבות. כך הוא לומד שיש דרך להיות כן ומתחשב בעת ובעונה אחת.

מה ההבדל בין שקר לבין דמיון אצל ילדים?

ההבדל המרכזי הוא הכוונה להטעות. כשילד משקר, הוא יודע או מאמין שהדברים אינם נכונים, ובוחר לומר אותם כדי שאדם אחר יאמין לו.

לעומת זאת, כשהוא מספר סיפור דמיוני, הוא עשוי להשתתף במשחק, לבטא משאלה או לתאר משהו שהוא עצמו עדיין מתקשה להבחין בינו לבין המציאות.

כשהילד מספר משהו שלא באמת קרה

ילדה שמספרת שפגשה פיה בגינה או ילד שמתאר שיחה עם חבר דמיוני אינם בהכרח משקרים. 

בגיל הרך הדמיון הוא חלק משמעותי מהמשחק ומההתפתחות, והגבול בין סיפור מומצא לאירוע ממשי אינו תמיד ברור לילד.

לעיתים ילדים גם מספרים משהו שרצו שיקרה כאילו התרחש באמת. 

למשל, ילד שמשתוקק לכלב עשוי לספר בהתלהבות שיש לו כלב בבית. לפני שמתקנים אותו בתקיפות, כדאי לברר אם מדובר במשחק, במשאלה או בניסיון מודע להטעות.

כשהילד יודע מה קרה ומנסה להסתיר

ילד שאכל עוגייה לפני ארוחת הערב ואומר "לא אכלתי", אף שהוא יודע שעשה זאת, מוסר מידע שגוי במכוון. כאן כבר אפשר לדבר על שקר.

עם זאת, אי אפשר לדעת בוודאות מה הייתה כוונתו של הילד רק משום שהסיפור אינו נכון. גם טעויות בזיכרון, בלבול והבנה שגויה עלולים להוביל לתיאור לא מדויק.

במקום להאשים מיד, אפשר לשאול: "זה משהו שקרה באמת או משהו שדמיינת?" שאלה רגועה מאפשרת לילד להסביר למה התכוון.

באיזה גיל ילדים מתחילים להבין שהם משקרים?

כבר בגיל הרך ילדים עשויים לנסות להסתיר מעשה או להכחיש אותו בכוונה. עם ההתפתחות הם מבינים טוב יותר שלאחרים יש ידע ומחשבות שונים משלהם, ולכן אפשר לגרום למישהו להאמין במשהו שאינו נכון.

במקביל מתפתחת גם היכולת להבחין בין מציאות לדמיון. לכן אין גיל אחד שבו כל אמירה לא נכונה הופכת לשקר מכוון. גם ילד קטן יכול לשקר במודע, וגם ילד גדול עשוי לטעות או להתבלבל בלי שהתכוון לכך.

איך כדאי להגיב כשהילד משקר?

אם אתם כבר יודעים מה קרה, אין צורך להציב מלכודת כמו "אתה בטוח שלא נגעת בזה?". עדיף לומר: "ראיתי שהכוס נשברה. בוא נדבר על מה שקרה". כך אפשר להתמקד באחריות ובפתרון במקום בוויכוח על העובדות.

חשוב להבהיר ששקר אינו מקובל, אך להימנע מלקרוא לילד "שקרן". כשהוא מודה, כדאי להעריך את הכנות בלי לבטל את האחריות: עדיין צריך לנקות, להתנצל או להשלים את המשימה.

כאשר מדובר בדמיון ולא בשקר מכוון, התגובה צריכה להיות שונה.

אין צורך לנזוף בילד על סיפור שהמציא. אפשר ליהנות איתו מהדמיון ובמקביל להסביר בעדינות מה ההבדל בין משחק לבין דבר שקרה באמת.

התאימו את התגובה גם לחומרת המקרה. עם מתבגר שמסר מידע כוזב על מקום הימצאו, חשוב לקיים שיחה ברורה על אמון וכללי בטיחות.

כדאי לשים לב גם לדוגמה האישית. ילדים רואים כיצד המבוגרים מתמודדים עם טעויות, מודים בהן ומספרים את האמת גם כשהיא אינה נוחה.

מתי כדאי לבקש עזרה מקצועית?

שקר מדי פעם אינו סיבה בפני עצמה לדאגה. אם השקרים הופכים לדפוס קבוע, פוגעים בקשרים או מלווים בהסתגרות, בחרדה או בקשיים משמעותיים בבית ובמסגרת החינוכית, אפשר להתייעץ עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש של ילדים.

המטרה היא להבין את הקושי שעומד מאחורי ההתנהגות, ולא להדביק לילד תווית.

מה חשוב לזכור כהורים?

בפעם הבאה שהילד שלכם מספר משהו שאינו נכון, אל תמהרו להניח שהוא משקר. נסו להבין תחילה אם מדובר בדמיון, בטעות או בניסיון מכוון להסתיר את האמת.

אם מדובר בשקר, בררו מה הוביל אליו, הציבו גבול ברור ואפשרו לילד לקחת אחריות.

המטרה אינה לגדל ילדים שחוששים להיתפס בשקר, אלא ילדים שמרגישים בטוחים מספיק לספר את האמת גם כשעשו טעות.