מה זה בוידעם

בוידעם הוא תא אחסון עילי שנמצא בדרך כלל סמוך לתקרה, מעל מסדרון, מטבח, חדר רחצה או חלק אחר של הדירה.

בעבר הוא שימש בעיקר לאחסון חפצים שלא נזקקו להם ביום-יום, ואילו כיום בחלק מהדירות הוא משמש גם למעבר תשתיות או למערכות מיזוג.

כשמאחסנים דברים בבוידעם לזמן ממושך חשוב להכניס אותם כשהם נקיים ויבשים, להשתמש בארגזים חזקים וסגורים ולסמן מבחוץ מה נמצא בכל ארגז.

בעשורים האחרונים בדירות ובבתים רבים יש מחסן נפרד, אבל מבחינת האריזה וההפתעות שמגלים אחרי שנים - הסיפור דומה מאוד.

מה מחכה בבוידעם אחרי עשרות שנים

באופן אישי יש בי צד די אגרני - אם רק יש מקום פנוי, תמיד יותר קל לי להשקיע בלשמור מאשר לזרוק.

כך הגיעו אל הבוידעם שלנו מכתבי אהבה מתקופת הנעורים, מחברות ועבודות מתקופת הלימודים, ספרים שיצאו משימוש ומגוון חפצים שבזמן האריזה היה קשה להחליט שהם כבר מיותרים.

לצדם נשמר אפילו התרמיל שאיתו יצאתי לטיול אחרי צבא לפני כ-30 שנה צעצועים של הילד שגדל ואפילו פריטי לבוש שיצאו משימוש…

ההסבר כמעט תמיד היה אותו הסבר: אולי עוד אצטרך את זה פעם.

אז איך היינו אורזים לאחסון ארוך טווח בבוידעם?

היינו מחפשים שקיות ניילון עבות וחזקות, מכניסים לתוכן את הדברים שרצינו לאחסן ואז מעבירים הכול לארגזי קרטון או פלסטיק.

אם היה מדובר במשהו חשוב במיוחד, לעיתים עטפנו בכמה שכבות ניילון מתוך מחשבה שכך התכולה תישמר טוב יותר לאורך זמן.

באריזות של בגדים ובדים נהגו לעיתים להוסיף גם נפתלין - חומר בעל ריח חריף ששימש בעבר להרחקת עש מבגדים וטקסטיל.

כיום הייתי אורז מעט אחרת: משתמש בארגזי פלסטיק איכותיים עם מכסה נסגר היטב, מוודא שהתכולה יבשה ומסמן בצורה ברורה מה יש בכל ארגז.

מסמכים, תמונות וחפצים הרגישים לחום וללחות עדיף שלא להשאיר במשך שנים בחלל שאינו מבוקר.

בדרך כלל הארגזים נשארים בבוידעם עד שקורה אחד משני דברים:

או כי צריך לפנות מקום לדברים חדשים, או שמגיע הזמן לעבור דירה ולפנות את הבית.

ואז נזכרים שגם מעל הראש מחכה עוד מחסן קטן.

מה קורה כשמורידים את ההפתעות מהבוידעם?

יש אנשים שמורידים ארגז שלא נפתח עשרים שנה ומעבירים אותו כמעט ישירות למחזור.

אני לא מסוגל לעשות את זה.

אני חייב לפתוח, לבדוק מה נשמר ורק אז להחליט ממה אפשר להיפרד.

לפעמים ההחלטה פשוטה, ולפעמים דווקא חפץ שאין לו שום ערך כספי מחזיר איתו זיכרון שמקשה על הפרידה.

הפתעה אחת חזרת אצלי שוב ושוב כשאני מוריד מהבוידעם: הניילון שנראה חזק בזמן האריזה כבר לא בהכרח נשאר כזה אחרי שנים רבות.

פתחתי ארגזים שבהם השקיות היו כמעט פריכות, קרועות או מתפוררות, ובמקרים בהם עבר זמן רב במיוחד נותרו רק שרידים של עטיפות הניילון.

הסיבה יכולה להיות שילוב של גיל החומר, חום, שינויי טמפרטורה ותנאי אחסון. ברגע שהאריזה מאבדת מהחוזק שלה, גם התכולה חשופה יותר לאבק, לחות ופגעי זמן.

מול שקיות ניילון המפורקת, בשלב הפינוי מהבוידעם אפילו האגרנות שלי מתחילה להיחלש.

אחרי בדיקה מה באמת שווה לשמור, לא מעט ארגזים שנשמרו במשך עשרות שנים מסיימים את דרכם ישירות אל פינת המחזור בלי לפתוח אפילו.

אגרנות יכולה להיות בזבוז רציני של מקום, זמן ואנרגיה…

אז מה זה בוידעם ולמה קוראים לו בוידעם?

המילה בוידעם, ולעיתים גם בוידם, הגיעה לעברית מן היידיש ושימשה לתיאור חלל אחסון או עליית גג.

בישראל קיבלה המילה משמעות מעט שונה.

הבוידעם הקלאסי אינו בהכרח עליית גג גדולה שאפשר להיכנס אליה, אלא בדרך כלל חלל אחסון קטן שנוצר בחלק העליון של הדירה, סמוך לתקרה.

בדירות ישנות הוא היה נפוץ במיוחד מעל מסדרונות, מטבחים וחדרי רחצה, והגישה אליו נעשתה בדרך כלל באמצעות דלת קטנה ולא נוחה, ועלייה על סולם או כיסא.

השימוש היה פרקטי מאוד: שמיכות חורף בקיץ, מזוודות, בגדים, ספרים, כלי בית, ציוד לחגים וכמעט כל דבר שלא היה דרוש באופן שוטף אבל גם לא רצו לזרוק.

עם השנים השתנו הדירות וגם פתרונות האחסון.

בבתים רבים נוספו מחסנים, חדרי שירות וארונות אחסון גדולים יותר.

כיום בחלק מהדירות חללים עיליים משמשים כיום גם למערכות מיזוג, צנרת ותשתיות.

אבל במקום שבו עדיין קיים בוידעם, התפקיד הבסיסי שלו כמעט לא השתנה: לשמור את הדברים שאנחנו לא צריכים עכשיו, אבל עדיין לא מוכנים להיפרד מהם.

בסופו של דבר, הבוידעם הוא פתרון אחסון פשוט שאפיין דירות רבות בעבר, ובחלקן עדיין קיים גם היום.

מי שמאחסן בו חפצים לאורך זמן כדאי שייקח בחשבון שלא רק התכולה מתיישנת - גם חומרי האריזה עצמם עלולים להיפגע, ולכן חשוב לבדוק מדי פעם מה באמת נשמר שם ובאיזה מצב. 

קרדיט לתמונה: ChatGPT 27.08.26