על גשטלט וגשטלט לא סגור
"`בבקשה... צייר לי כבשה...` [...] הוצאתי מכיסי עט ודף נייר. אבל אז נזכרתי שלמדתי בעיקר גיאוגרפיה, והיסטוריה וחשבון ודקדוק, ואמרתי לילדון (קצת ברוגז) שאיני יודע לצייר. הוא ענה לי: `אין דבר. צייר לי כבשה`. אבל אני מימיי לא ציירתי כבשה, ועל-כן חזרתי וציירתי לו את אחד משני הציורים היחידים שידעתי לצייר: הנחש הסגור. ולתימהוני הגדול אמר הילדון: `לא! לא! אני לא רוצה פיל בתוך נחש בוא [...] אני צריך כבשה`" (הנסיך הקטן, עמ` 11)
"עכשיו פקעה סבלנותי, כי רציתי להתחיל סוף-סוף לפרק את המנוע. על-כן שרטטתי לו את הציור הזה. ומיד אמרתי: `זו התיבה. הכבשה שאתה רוצה נמצאת בפנים`. והנה, להפתעתי, אורו פניו של השופט הצעיר שלי: `בדיוק כבשה כזו רציתי! תגיד, אתה חושב שהיא צריכה הרבה עשב, הכבשה הזאת?`" (הנסיך הקטן, עמ` 12)
"השלם הוא יותר מאשר סכום מרכיביו" (קורט לוין)
האדם תופס שלמויות, ולא צירופים של יסודות המרכיבים שלמויות. צירוף יסודות לתבנית יכול להיעשות על-ידי כל אדם לפי החלטתו וניסיונותיו האישיים, לפי חוקיות ייחודית משלהם.
פירוש המונח גשטלט בגרמנית הוא "תבנית", "צורה". פירוש זה ניתן לאחר שכמה חוקרים העלו את הסברה שלפיה המוח מנתח מצבים שונים על-פי תבניות קבועות.
בניגוד לגישות טיפוליות אחרות, המדגישות מרכיבים בודדים של התמונה המלאה, גישת הגשטלט שמה דגש על התבוננות בתמונה בכללותה, על כל מרכיביה, והדרך שבה המוח "משלים" תמונות ומצבים שונים על-פי תבניות קבועות ומוגדרות - מכיוון שהעיקרון התפעולי של המוח והתודעה הינו מקבילי, אנלוגי, ובעל מגמה לארגון עצמי.
אחד הרעיונות המרכזיים בגשטלט הוא שבני-האדם בנויים מתבניות שונות שאותן אספו במהלך חייהם: חוויות, זיכרונות, פרשנויות על חוויות עבר. אפילו דעות או משפטים של אחרים יכולים להשתלב בתוך התבניות האישיות.
כך שלאדם יש נטייה טבעית לצרף חלקים בתוך השלם ולארגן אותם כמערכת בעלת משמעות אישית על-פי מידת הדמיון בצורתם, קרבתם וכו`. רק לאחר שהם מצורפים יחדיו הם מבטאים את ייחודם ואת משמעותם כשלם בשביל האדם.
כמו כן, הנטייה הטבעית של בני-האדם היא לייצר רצף, המשכיות בין אירועים במוחנו. מכיוון שהמוח הקדום אינו מבדיל בזמנים, האירועים במוח האדם אינם מתנהלים באופן אקראי, אלא קיים בהם רציונל מקשר. מכיוון שבני-האדם נולדים לעולם כשהם מוטים לתפוס אותו בצורה מסוימת (שהיא לא בדיוק הצורה שבה הוא "עשוי באמת"), יש להם נטייה לכפות את הצורות האלה עליו, לדוגמה: חוק הקירבה והדמיון, שלפיו דברים דומים וקרובים נתפסים כשייכים לאותה קבוצה חוק השלמות, שלפיו אנו חייבים לסגור את החסר בדמיוננו, ועוד.
"את הפרטים האלה על האסטרואיד 612 ב` ואת מספרו גיליתי לכם רק בגלל המבוגרים. המבוגרים אוהבים מספרים. אם תגיד להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו שאלות חשובות. איש מהם לא ישאל: `איזה צליל יש לקול שלו? במה הוא אוהב לשחק? האם הוא אוסף פרפרים?` לא, הם שואלים: `בן כמה הוא? כמה אחים יש לו? כמה הוא שוקל? כמה משתכר אביו?` ורק אז נדמה להם שהם מכירים אותו" (הנסיך הקטן, עמ` 16)
לפיכך, כאשר בני-אדם מסיקים שהמידע שהגיע אליהם אינו שלם, הם ינסו לסגור אותו באופן שיתאים לנתונים שקיימים אצלם. באופן כזה לתבנית יהיו גבולות ברורים ומוצהרים עבורם,תוך שהם מייחסים משמעות על-פי מיון וקיטלוג האלמנטים המרכיבים, על סמך שיוכם לתבניות מוכרות.
תבניות לא סגורות (Unfinished Business)
אחד הנושאים המרכזיים שבהם מטפלת תרפיית הגשטאלט הוא "עניינים לא סגורים" או "תבניות לא סגורות" (Unfinished Business), אלו תבניות מהעבר (הרחוק או הקרוב) שנשארו פתוחות מסיבות שונות &ndash אם בעקבות תולדה של חוויה מוקדמת משמעותית, או משמעות שהאדם נותן לרצף אירועים שהתרחשו בעברו ונוגעים בהווה. מכיוון שכך, הן אינן סגורות או שלמות לתפיסתו של האדם.
במקרה שתבניות לא סגורות "מתנגשות" עם ה"כאן ועכשיו", עם עניינים או מצבים הקורים בהווה, אי-השלמתן עלולה להסב לאדם חרדה, אי-שקט, כעס, תגובות לא רצויות ו/או לא רצוניות, השקעת אנרגיה מיותרת בהתעלמות מקיומן, או חיפוש דרכים שאינן אקולוגיות אישית למימושם. אלה עלולים להשפיע על התפתחותו של האדם, "יעוותו" את התנהגותו, מחשבותיו וקשריו עם סביבתו.
מכיוון שהטיפול בתרפיית הגשטלט מתייחס לכל מה שקורה ב"כאן ועכשיו", עניינים לא סגורים יכולים גם להוביל למחסומים, להפרעות, לבלבול ולאי-בהירות במודעות הנוכחית, ובכך למנוע את היכולת לחוות חוויה מלאה של הקיום העכשווי.
"הסוג הזה של ויסות-עצמי אורגניזמי חשוב מאוד בתחום התראפיה, שכן המצבים הנוסקים, הבלתי-גמורים, סופם לעלות על פני השטח. אין לנו כל צורך לחטט ולחפור: הכול מצוי בהישג-היד. אתם רשאים לראות את הדברים באור זה: מבפנים נוסקת דמות כלשהי, עולה אל פני השטח, יוצאת אל העולם שמחוץ, מנסה לתפוס את שאנו מתאווים אליו, ואחר היא חוזרת, מטמיעה וקולטת. דבר-מה אחר יוצא, וחוזר חלילה" (פרלס, מילה במילה, עמ` 26)
כל זה מבקש מאיתנו פעמים רבות להשלים את חוויותינו באופן אחר או חיובי. "כשאין לאדם אבא טוב, ילך נא וירכוש לו כזה" (פרידריך ניטשה). רק אז נוכל להרחיק מהן אנרגיה קשה, תקיעות, תסכול וחרדות - כדי לאפשר הבנה חדשה ויצירת תנאים הולמים יותר לבניית תבניות חדשות ומתאימות יותר, כדי לאפשר תחושת שלמות בהווה.
"כדרך שדמויות תבליט פועלות בעוצמה על הדמיון משום שהן נראות כאילו הן עומדות לצאת מן הקיר ולפתע נחסמות איכשהו, כן נודעת השפעה רבה יותר להצגה בלתי שלמה ודמוית תבליט של רעיון, מאשר להצגתו בצורה מלאה: הדבר משאיר מקום לעבודתו של הצופה. הוא נתקף התלהבות להמשיך לפתח ולחשוב עד תום את הדברים המתבלטים לפניו באור ובחושך עזים כל-כך, ולהתגבר על המחסום שעד אותה עת מנע את יציאתם" (פרידריך ניטשה)
לסיכום, פעמים רבות אנחנו פועלים בדרך הבטוחה לנו, ומתוך כך אנו מתעלמים ונמנעים מלגעת בעניינים לא סגורים הנמצאים בתוכנו. מכאן יש סיכוי ש"לנצח" ניתקע בעניין זה.
במהלך הטיפול בשילוב הליכי הגשטלט, כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לחקור ולהתנסות בעניין לא סגור ב"כאן ועכשיו", נלמד באופן חווייתי לנהל איתו דיאלוג, לבדוק את הקטבים והרצף שלו, לתת תוקף לרגשות שלנו - ומתוך כך לאפשר לתבנית להתגלות במלואה, להיחקר, להשתנות, ובסיום התהליך לאפשר לה להיסגר. מכאן ניתן לעבור לשלב ההתפתחותי הבא.
"דעתנו נחה עלינו בהסתיים המצב, בהיסגר התבנית. הדחף הדוחף אותנו לעשות דבר-מה, להלך כך וכך קילומטרים כדי להגיע למקום ההוא &ndash עמד במשימתו. המצב הזה סגור עכשיו, והמצב הבלתי-גמור הבא יכול לבוא תחתיו. פירוש הדבר שחיינו אינם מושתתים למעשה אלא על מספר רב לאין ספור של מצבים בלתי-גמורים, על תבניות בלתי מושלמות. אך מסיימים אנו מצב אחד וכבר צץ מצב אחר" (פרלס, מילה במילה, עמ` 20)
האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו (שאול טשרניחובסקי)
האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה,
האדם אינו אלא תבנית-נוף מולדתו,
רק מה-שספגה אוזנו עודה רעננה,
רק מה-שספגה עינו טרם שבעה לראות,
כל אשר פגע במשעולי-טללים ילד
מתלבט, נכשל על כל גוש ועי-אדמה,
בעוד בסתר נפשו ובלא-דע ערוך
מזבח, עליו יקטיר מדי יום ביומו
למלכת-השמים, לכוכב ומזלות.
ואך ברבות הימים ובמלחמת-ישות,
ומגילת-ספר חייו הולכה מתפרשת,
ובאו אחד אחד, ויגלה פשר
כל אות ואות וסמל סמל כל הבאות,
שחוקקו עליה בראשית ברייתה,
האדם אינו אלא תבנית-נוף מולדתו.
ביבליוגרפיה
דה סנט-אכזיפרי, אנטואן. הנסיך הקטן. תרגמה: אילנה המרמן. תל-אביב: עם עובד, 1993
ניטשה, פרידריך. אנושי, אנושי מדי. ירושלים: מאגנס, 2008
סרוק, שרגא וגליה רבינוביץ`. אדם ומלואו: האתגר. תל-אביב: יבנה, 1983
פרלס, ס. פרדריק. גשטאלט &ndash מלה במלה. תל-אביב: זמורה, ביתן, 1978
