האם אפשר לאמץ בגיר בישראל

אימוץ בגיר בישראל - דילמות שיכולות לעלות בין מציאות משפחתית מורכבת לבין מצבים משפטיים

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לליווי מקצועי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ולכן מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני משפחה לצורך קבלת ייעוץ מותאם.

השאלה האם אפשר לאמץ בגיר בישראל עולה לא פעם מתוך החיים עצמם במגוון מצבים אם על ידי הורים ואם על ידי הבגירים.

למשל כאשר אדם גידל במשך שנים ילד שאינו ילדו הביולוגי, כאשר בן או בת זוג שימשו בפועל כהורה לכל דבר, או כאשר הצורך בהכרה משפטית עולה רק בשלב מאוחר, אחרי שהקשר המשפחתי כבר התבסס.

אבל כאן בדיוק מתחילה המורכבות: לא כל קשר הורי שקיים במציאות מקבל אוטומטית הכרה של אימוץ בדין הישראלי.

המשפט מבקש להגדיר, לתחום ולקבוע תנאים, בעוד שהמשפחה עצמה לא תמיד מסתדרת במציאות לפי סעיפים משפטיים.

לכן, אף שקיימת אפשרות להגיש בקשה ישירות לבית המשפט לענייני משפחה באמצעות טופס בקשה הזמין באתר הממשלתי, אופיו החריג של ההליך לאימוץ בגיר ומורכבות השאלות שהוא מעורר מצדיקים, במקרים רבים, ליווי של עורך דין המצוי בדיני משפחה.

נקודת המוצא של החוק לגבי אימוץ בגיר

נקודת המוצא בחוק ברורה. סעיף 2 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א–1981, קובע: "אין אימוץ אלא באדם שלא מלאו לו 18 שנים."

מקור הציטוט: חוק אימוץ ילדים, תשמ"א–1981.

כלומר, ברירת המחדל שקובע החוק היא שהליך אימוץ נועד לקטינים.

לכן, אימוץ בגיר אינו המסלול הרגיל שמעמיד החוק.

האם יש גם מצבים חריגים בתחום אימוץ בגירים?

כן. לצד הכלל הבסיסי, סעיף 25 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי, אם נוכח שהדבר יהיה לטובת המאומץ, "בנסיבות מיוחדות ומטעמים שיציין בהחלטתו", לסטות גם מדרישת הגיל (צעיר מ-18).
מקור הציטוט: חוק אימוץ ילדים, תשמ"א–1981.

מכאן עולה מסקנה אפשרית אך זהירה: החוק אינו יוצר מסלול שגרתי של אימוץ בגיר, אך הוא גם אינו שולל אותו באופן מוחלט.

במקרים חריגים, כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות, בית המשפט רשאי לבחון אפשרות של סטייה מן הכלל ולאפשר אימוץ של בגיר.

מה מלמדים המקורות הרשמיים על אימוץ בגיר

במסמך רשמי שפורסם ב-Gov.il צוין כי בפסיקת בית דין לענייני משפחה בדלתיים סגורות בפני כבוד השופטת אורית בן דור ליבל - 23/13 בתאריך 12.11.23

"נקבעה ההלכה כי ניתן לאפשר אימוץ בגיר במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות".

באותו פסק דין הודגש גם "מבחן קיום יחסי הורה-ילד".
מקור הציטוטים: מסמך רשמי שפורסם ב-Gov.il – 23-13.docx.

המשמעות היא שלא די בכך שהקשר היה קרוב, ממושך או משמעותי.

אחת השאלות המרכזיות היא האם מדובר בקשר שהתנהל בפועל כיחסי הורה-ילד, והאם מדובר במקרה חריג אשר מצדיק חריגה מהמסלול הרגיל שקבע החוק.

האם ניתן לאמץ בגיר כאשר ההורות קיימת, אבל ההסדרה מתאחרת

אחת הדילמות המרכזיות עולה במצבים שבהם דמות הורית גידלה ילד במשך שנים, אך ההסדרה המשפטית לא נעשתה בזמן שהילד היה קטין.

רק בשלב מאוחר יותר, לעיתים כשהילד כבר בגיר, עולה רצון משותף של הורה וילד שבגר לעגן משפטית קשר משפחתי שבפועל כבר התקיים במציאות.

במקרים כאלה, השאלה המשפטית אינה אם יש קשר רגשי בלבד, אלא אם הנסיבות עשויות להיכנס לגדר אותם מקרים חריגים אשר החוק והפסיקה מכירים בהם.

אימוץ בגיר כאשר קיימת משפחה בפועל, אבל יש מגבלה של דת

כאן נכנסת אחת הסוגיות הרגישות יותר. סעיף 5 לחוק קובע:

"אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ."
מקור הציטוט: חוק אימוץ ילדים, תשמ"א–1981.

גם בדף המידע הרשמי של משרד הרווחה נכתב כי:

"מאמץ חייב להיות בן דתו של המאומץ".
מקור הציטוט: תהליך האימוץ – משרד הרווחה והביטחון החברתי.

לכן, כאשר אדם נישא לאם חד-הורית והוא מגדל את הילד בפועל אך אינו בן אותה דת, לשון החוק אינה מציגה מסלול אימוץ רגיל ופשוט לא לאימוץ קטין ולא לאימוץ בגיר.

חשוב גם לשים לב לכך כי המנגנון המוזכר בסעיף 25 מתייחס במפורש למצב חריג של סטייה מדרישת הגיל, אך אינו מונה את דרישת הדת בין הסייגים שנזכרים שם.

זו הסיבה שמצבים כאלה עשויים להיות מורכבים במיוחד מבחינה משפטית.

כשהחיים מורכבים יותר מלשון החוק

כאן מתחדדת הדילמה האמיתית: יש מצבים שבהם התא המשפחתי ברור מאוד בחיים עצמם, אך הדרך המשפטית להכיר בו אינה תמיד פשוטה.

זה נכון במיוחד כאשר החוק מציב תנאים מפורשים הנוגעים לגיל, לדת ולהליך פורמלי בבית המשפט לענייני משפחה.

לכן, לא כל מצב משפחתי מורכב מקבל תשובה קצרה, אחת וחד-משמעית.

יש גם אינדיקציה רשמית לכך שהנושא עצמו הוכר כמורכב.

בתזכיר חוק ממשלתי הוצע לאפשר לבית המשפט לסטות גם מן האיסור לאמץ הנוגע לבני דתות שונות במקרים מיוחדים.
מקור: תזכיר חוק אימוץ ילדים (תיקון מס`..) (כשירות לאמץ והתאמת מאמצים לילד), התשע"ט-2019

המשמעות של התזכיר היא לא שזהו בהכרח הדין החל כיום, אלא שהקושי במצבים כאלה הוכר במישור החקיקתי עצמו.

אימוץ בגיר אינו רק הכרה סמלית

סעיף 16 לחוק קובע כי:

"האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם", ומוסיף כי "רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות".
מקור הציטוטים: חוק אימוץ ילדים, תשמ"א–1981.

כלומר, אימוץ אינו רק הכרה רגשית או משפחתית.

זהו מהלך בעל תוצאות משפטיות ממשיות, ולכן השאלה אם לפנות למסלול כזה אינה שאלה סמלית בלבד.

גם ההליך עצמו הוא הליך משפטי מלא

לפי דף השירות הרשמי של הרשות השופטת, בקשה למתן צו אימוץ מוגשת לפי טופס ייעודי ובהתאם לתקנות סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה.
מקור: https://www.gov.il/he/service/application-for-adoption-order?utm_source=chatgpt.com

מכאן שמדובר בהליך משפטי מסודר, ולא במהלך הצהרתי בלבד.

כאשר מתעוררת שאלה של אימוץ בגיר, או של אימוץ בתוך מבנה משפחתי מורכב, יש חשיבות רבה לבחינה פרטנית של העובדות ושל המסגרת המשפטית הרלוונטית.

השאלה האם אפשר לאמץ בגיר בישראל אינה מסתיימת בתשובת כן או לא.

ככלל, חוק האימוץ עוסק במי שטרם מלאו לו 18 שנים.

לצד זאת, החוק מאפשר לבית המשפט לסטות מדרישת הגיל בנסיבות מיוחדות, יש סימוכין רשמיים המלמדים כי הפסיקה כן הכירה באפשרות של אימוץ בגיר במקרים חריגים.

במקביל, יש גם תנאים אחרים בחוק, ובהם דרישת זהות דתית, שעשויים להפוך מקרים משפחתיים מסוימים למורכבים הרבה יותר.

לכן, במצבים כאלה, התשובה המשפטית האחראית ביותר היא תשובה זהירה, פרטנית ותלויה בנסיבות המקרה.

לקריאה נוספת:

מה ההבדל בין נוטריון לעורך דין

קרדיט לתמונה: chatgpt.com/s/m_69e7437acc30819192e556dc77b745f2